<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת שלח</h1>
<h2>דף עד:</h2>
עד מתי לעדה וגו' [במדבר י"ד]. בגמ' אין עדה פחות מי' שהרי יהושע וכלב יצאו מהן ואותן י' הנשארים נקראו עדה. (ובספרי) ובפרפראות פירש עדה במילוי עי"ן דל"ת ה"א בגימ' עשר(ה).
<h2>דף עח:</h2>
פירוש מקושש. וימצאו איש מקושש עצים [במדבר ט"ו]. בגמ' [שבת צ"ו ע"ב] מקושש זה צלפחד שנ' (במדבר כ"ז ג') אבינו מת במדבר וגו' כי בחטאו מת והוא לא היה בתוך העדה, בתוך עדת מרגלים ובתוך עדת מתלוננים שאין להם חלק בארץ. וק"ק מנליה דהאי דכתיב בחטאו מת שהיה מקושש. וי"מ כי צלפחד בגימ' בעצים. וימצאו. מלמד שמינה משה שומרין ומצאו אותו. ומה ראה צלפחד לעשות כן, אלא כדי לקדש שם שמים [עשה כן]. מקושש. תלושין היו ולא מן המחובר אלא חייב משום מעמר. ומנא לן דתלושין היו, אלא יליף לה בגז"ש נאמר כאן מקושש ונאמר להלן (שמות ה') לקושש קש לתבן, ומן המחובר אין תולשין לעשות תבן.
<h2>דף צט.</h2>
פירוש ע"ז יחיד. אשר תעשה ביד רמה [במדבר ט"ו]. זה המגלה פנים בתורה. פי' מחציף פניו. כי דבר ד' בזה. בגמ' זה הכופר בעיקר, שהוא תחלת דיבור הקב"ה שאמר (שמות כ' ב') אנכי ד' אלקיך. ואת מצותו היפר. זה המפיר ברית בשר דכתיב ביה כרת שנ' (בראשית י"ז י"ד) אשר לא ימול [את] בשר ערלתו ונכרתה. מכאן א"ר אליעזר המודעי המחלל קדשים והמבזה מועדות [והמפיר בריתו של אברהם אבינו וכו'] אין להם חלק לעולם הבא. רבותינו אמרו אפי' אמר כל התורה כולה אני מקבל עלי חוץ מדבר אחד קרינן ביה כי דבר ד' בזה. ד"א כי דבר ד' בזה. אלו מינין וצדוקין והדומין להם. מצותו הפר. זה אפיקורוס. כדפרי' בפרק חלק זה המבזה תלמידי חכמים. ד"א [כי דבר ה' בזה] זה האומר כל התורה כולה משה אמרה מפי הגבורה חוץ מדבר אחד שאמר מעצמו. ואת מצותו היפר, זה שיכול ללמוד ואינו לומד.
<h2>דף קיא.</h2>
ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת [במדבר י"ד]. בגמ' ולא כאשר דברתי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה דורש ד' ארך אפים, אמר לו תרתי למה א"ל אחד לצדיקים ואחד לרשעים, א"ל רשעים יאבדו א"ל סופך שתצטרך לכך. וזהו כאשר דברת שתהיה ארך אפים אף לרשעים, ולא כאשר דברתי דווקא לצדיקים. משמע דהא דהקב"ה ארך אפים לרשעים לטובתן הוא.
